“השליטה מבפנים” - יצורים זעירים שמפעילים בעלי-חיים כמו רובוטים חיים

כאשר מדברים על “יצור שנכנס לגוף ושולט בו”, זה נשמע כמו מדע בדיוני.אבל הביולוגים כבר יודעים: זה לא דמיון — זו אסטרטגיית הישרדות.

בטבע יש קבוצה שלמה הנקראת טפילים משני-התנהגות (Behavior-manipulating parasites).המטרה שלהם איננה להרוג מיד את הפונדקאי — אלא להשתמש בו ככלי תחבורה, הפצה ואפילו כהקרבה מודעת.

הדבר המדהים:הם לא רק מחלישים את הגוף.הם משנים החלטות.

1. הפטרייה שהופכת נמלים ל“זומבים”

אופיוקורדיצפס חד-צדדי

זה אחד המקרים המפורסמים והמתועדים ביותר.

מה קורה לנמלה?

1. נבג פטרייה נוחת על הנמלה

2. חודר דרך השריון

3. גדל בתוך גופה

אבל החלק המפחיד מתחיל אחר כך.

הנמלה:

• עוזבת את הקן (דבר שנמלה בריאה לעולם לא עושה)

• מטפסת לגובה מדויק

• ננעלת בנשיכה על עלה

• נשארת שם עד מותה

ואז —גוף הפטרייה פורץ מהראש ומפיץ נבגים חדשים.

חוקרים גילו משהו מדהים:הפטרייה לא הורסה את מוח הנמלה — היא הפרישה חומרים כימיים ששינו את מערכת העצבים שלה וגרמו לשרירים לבצע פעולות מסוימות, כמעט כמו בובת מריונטה.

מחקרים גילו:

• היא מתפשטת דווקא בשרירי הגוף

• מפרישה חומרים כימיים המשבשים את אותות העצבים

• גורמת לנמלה לטפס לגובה מדויק מאוד (כ-25 ס"מ בממוצע!)

• מחייבת אותה לנשוך את העלה בזווית מסוימת

• רק אז היא הורגת אותה

הגובה והלחות שם הם התנאים האידיאליים להפצת נבגים.כלומר — זו ממש שליטה בהתנהגות בעל-חיים לצורך התרבות הטפיל.

כלומר — הנמלה הולכת, מטפסת ונושכת, אבל זו כבר לא החלטה שלה.

 שלב נעילת הלסתות על ענף/עלה

גוף הפטרייה פורץ מהראש ומפיץ נבגים חדשים

בתמונות המיקרוסקופיות אפשר לראות:

• סיבי פטרייה שחודרים לרקמות

• תאי רבייה (נבגים)

• מבנה ה”צלחת” שממנו נפלטים הנבגים

2. הטפיל שגורם לעכברים להתאבד

טוקסופלזמה גונדי

זה כבר מפחיד אפילו יותר.

הטפיל חי בתוך חתולים.אבל כדי להגיע אליהם — הוא צריך שעכבר ייאכל.

אז הוא עושה דבר בלתי נתפס:

כך זה עובד, וזה החלק המדהים:

1. חתול מפריש ביצי טפיל זעירות

2. עכבר אוכל מזון מזוהם

3. הטפיל מגיע למוח העכבר

4. ואז קורה הדבר המוזר ביותר:

העכבר מפסיק לפחד מריח של חתול

אבל זה לא רק שהוא לא מפחד —בניסויים נמצא שהוא אפילו נמשך לריח שתן חתולים.

כלומר:הטפיל גורם לעכבר להתקרב לטורף שלו החתול אוכל אותו הטפיל חוזר לחתול, שהוא המאכסן הסופי שלו.

הוא משנה לעכבר את המוח.

עכבר נגוע:

• מפסיק לפחד מחתול

• נמשך לריח שתן חתולים

• מתקרב אל הטורף

כלומר — הוא הולך מרצונו אל מותו.

בניסויים נמצא שהטפיל משנה מרכזים מוחיים הקשורים לפחד ותגובות סכנה.

העכבר חושב שהוא מקבל החלטה, אבל ההחלטה כבר נכתבה ביוכימית.

מה החוקרים מצאו

במחקרי מוח גילו דבר חריג:

הטפיל יוצר ציסטות דווקא באזור במוח שנקרא אמיגדלה —האזור שאחראי על פחד ואינסטינקט הישרדות.

נמדדו גם:

• שינוי בהפרשת דופמין (חומר עצבי של מוטיבציה והנאה)

• בלבול במערכת הזיהוי של סכנה

במילים פשוטות:הוא לא "שולט בעכבר כמו רובוט",הוא משכתב את מערכת הפחד שלו.

למה זה מפחיד חוקרים

כי זה כבר לא רק סיפור על חיה.

נמצא ש:

• בני אדם יכולים לשאת את הטפיל (אחוז גדול מהעולם!)

• לרוב אין תסמינים

• אבל מחקרים מצאו קשר סטטיסטי לשינויים עדינים בהתנהגות, קבלת סיכונים וזמני תגובה

(חשוב: לא שליטה באנשים — אלא השפעות נוירולוגיות עדינות בלבד לפי המחקרים).

בתמונה:

• כדורים קטנים בתוך הרקמה — אלו ציסטות במוח של החיה

• בתוך כל כדור יש מאות טפילים

• הצורה המאורכת (כמו טיפה/בננה) היא הטפיל הבודד עצמו

3. התולעת שהופכת חילזון לפנס חי - Leucochloridium paradoxum

זה אחד המראות הכי מטרידים בטבע.

התולעת נכנסת לחילזון —ואז שולחת זרועות לתוך מחושי העיניים שלו.

המחושים:

• מתנפחים

• מתחילים לפעום

• משנים צבע לפסים ירוקים-צהובים

החילזון, שבדרך כלל מתחבא בצל, מטפס לצמרות עצים.

למה?

כדי שציפור תראה אותו.

הציפור אוכלת את החילזון הטפיל מגיע ליעדו.

החילזון בעצם הפך לשלט פרסומת חי.

מחזור החיים של הטפיל הא כך:

1. ביצים יוצאות בצואת ציפור

2. חילזון אוכל את הצואה

3. הטפיל מתפתח בגוף החילזון

4. משתלט על מערכת העצבים

5. גורם לחילזון להתאבד התנהגותית

6. ציפור אוכלת את המחוש

7. שם הוא מתרבה

הציפור בד''כ לא אוכלת את החילזון עצמו אלא רך את המחוש הנגוע, ובמקומו צומח מחוש חדש. - זה המחוש ילך לציפור, והחילזון ילך לחיים טובים ולשלום. (עד שידבק שוב...)

תמונה מונפשת של חילזון נגוע

4. תולעת הסוס/תולעת שיער — הפקודה האחרונה: “קפוץ למים”

שם הקבוצה המדעי הוא Nematomorpha.

בעברית אין שם תקני אחד, ולכן תמצאו שני כינויים:

תולעת שֵׂעָר – זה התרגום המדויק יותר(כי היא דקה מאוד, כמו חוט/שערה שחורה במים).

תולעת הסוס – כינוי עממי עתיקהגיע מאמונה ישנה שהיא “נוצרת משערות של סוסים” שנפלו למים. זה כמובן לא נכון, אבל השם נשאר בשפות רבות:באנגלית: Horsehair worm.

למה זה נראה כמו שערה?

הבוגר:

• אורך: 10 עד 40 ס״מ לפעמים

• עובי: בערך מילימטר אחד בלבד

• צבע: חום-שחור

במים היא ממש נראית כמו חוט חי שמתפתל — ולכן אנשים היו בטוחים שמדובר בשערות שקמו לחיים.

הקטע המפורסם (“קפוץ למים”)

השלב הצעיר של התולעת חי בתוך חרקים — בעיקר:

• חגב

• צרצר

• גמל שלמה

כשהיא מגיעה לבגרות, היא חייבת מים כדי להתרבות.ואז קורה הדבר החריג:

היא משפיעה על מערכת העצבים של החרקהחרק הולך בכוונה למקור מיםוקופץ פנימה, למרות שזה מנוגד לחלוטין להתנהגות הטבעית שלו.

ברגע המגע עם המים, התולעת פשוט יוצאת החוצה מהחרק ושוחה חופשי.

ומה קורה לחרק?

כשהתולעת מסיימת להתפתח בתוך החרק, היא כבר כמעט ממלאת לו את כל חלל הגוף.כדי לצאת, היא גורמת לחרק להיכנס למים — ואז פשוט בוקעת החוצה דרך הבטן או בית-החזה.

מה קורה לחרק אחרי זה?

• פעמים רבות הוא טובע מיד (רוב החרקים היבשתיים לא יודעים לשחות לאורך זמן)

• וגם אם הוא לא טובע — הגוף שלו כבר ניזוק קשות, כי התולעת אכלה לו איברים פנימיים ושאבה משאבים

יש תיעודים בודדים של חרקים ששרדו כמה שעות או ימים,אבל בפועל הם כמעט תמיד מתים זמן קצר לאחר היציאה.

כלומר:הקפיצה למים היא בעצם ה“שלב האחרון” במחזור החיים של הטפיל — והאחרון בחיי הפונדקאי.

תולעת הסוס

תרשים מעגל החיים של התולעת

בוקעת מתוך גופו של גמל שלמה

מי גורם לכל זה שיקרה?

מינים משני-התנהגות אלו אינם באמת 'חושבים' לפלוש ל'מארח' ולגרום לו שיעשה כך או כך כדי שמעגל החיים שלהם ימשיך. אלא אלו אינסטינקטים שטבע בהם הקב''ה על מנת שיוכלו להמשיך ולהתקיים, כי יש להם תפקיד בעולם שרק בוראם יודע!

"מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית''