ערים תת־קרקעיות - העולמות שנבנו מתחת לפני האדמה

מערכת מנהרות תת קרקעיות הן לא המצאה חדשה של שונאי ישראל, הן נחצבו והיו בשימוש כבר לפני אלפי שנים במקומות שונים בעולם ולא רק לצורך הגנה או מתקפה אלא אפילו כעיר לכל דבר.

כשאנחנו חושבים על ערים, אנחנו מדמיינים גורדי שחקים, רחובות סואנים ואור שמש.אבל במקומות שונים בעולם, הרבה לפני עידן החשמל, הבטון והמכונות הכבדות – בני אדם בנו ערים שלמות מתחת לפני האדמה. לא מחסה קטן. לא מחילה זמנית.אלא מערכות ענק: קומות, מסדרונות, חדרי מגורים, מחסנים, בארות, מערכות אוורור – הכול חצוב בסלע בידיים חשופות.

והשאלה הגדולה מרחפת מעל כולן:איך עשו את זה? ולמה?

חציבה בלי מכונות – רק אבן, סבלנות וחוכמה

החומר שממנו נוצרו רבות מהערים התת־קרקעיות הוא סלע רך יחסית, כמו טוף געשי או גיר.אבל “רך” זו מילה מטעה – גם סלע כזה דורש עבודה עצומה כדי לחצוב בו נפחים גדולים.

הכלים שעמדו לרשות החוצבים היו פשוטים:אזמלים, פטישים, אבני חציבה – ללא מנופים, ללא מקדחות, ללא מדידות לייזר.

ובכל זאת, התוצאה מדויקת להפליא:קירות ישרים, תקרות קמורות למניעת קריסה, מדרגות אחידות, ומעברים ברוחב מחושב.חוקרים מציינים שהחציבה נעשתה שכבה אחר שכבה, תוך הקפדה על חלוקת עומסים – ידע הנדסי שעבר מדור לדור, בלי ספרים ובלי נוסחאות.

עיר מתחת לעיר – המבנה הפנימי

אחד הדברים המדהימים ביותר הוא הסדר הפנימי של הערים התת־קרקעיות.הן לא נבנו באקראי.

במרכז – אזורי מגורים.מסביב – מחסנים למזון, חדרי עבודה, אזורי בעלי חיים.ובנקודות אסטרטגיות – בארות מים ומעברי אוויר.

העומק משתנה:חלק מהערים יורדות כמה מטרים, אחרות מגיעות לעשרות מטרים מתחת לפני הקרקע, עם קומות מרובות המחוברות במעברים צרים שניתן היה לחסום במהירות.

זו לא רק אדריכלות – זו תפיסת חיים שלמה.

אוויר בלי חלונות – פלא ההנדסה השקטה

אחת החידות הגדולות הייתה תמיד שאלת האוורור.איך אפשר לחיות מתחת לאדמה בלי להיחנק?

הפתרון:פירי אוויר אנכיים, חכמים להפליא, שיוצרים זרימת אוויר טבעית.הפרשי טמפרטורה בין הפנים לחוץ גרמו לאוויר “לזוז” לבד – בלי מאווררים, בלי אש, בלי עשן.

בחלק מהמקומות, אותו פיר שימש גם כבאר מים.שילוב גאוני של צורך אחד עם אחר.

עד היום, חוקרי אקלים והנדסה לומדים את המערכות האלו – וחלקם מודים בגלוי:לא היינו מתכננים את זה טוב יותר היום.

למה בכלל לרדת מתחת לאדמה?

התשובה אינה אחת, אלא שילוב של כמה גורמים:

הגנה:

הערים שימשו מקלט מפני פולשים, פשיטות ומלחמות.מעברים צרים, דלתות אבן כבדות ויכולת “להיעלם” – יתרון עצום.

אקלים:

מתחת לאדמה הטמפרטורה יציבה.חם בקיץ, קריר בחורף. בלי תנודות קיצוניות.

הישרדות:

בזמני רעב, מגפות או סכנה – החיים מתחת לפני הקרקע אפשרו קיום שקט ומוגן לאורך זמן.

יש חוקרים שטוענים שחלק מהערים היו מאוכלסות באופן קבוע, לא רק בשעת חירום.

איך לא קרס הכול?

עוד פלא:איך מבנים כאלו שרדו מאות ואלפי שנים בלי להתמוטט?

הסוד טמון בצורה:תקרות מעוגלות, קשתות טבעיות, חלוקת משקל חכמה.וגם – עומק מחושב. לא עמוק מדי, לא רדוד מדי.

בניגוד לבניינים מעל הקרקע, כאן לא נלחמים בכוח הכובד – אלא משתמשים בו.

גילוי מחדש – הערים ש”חיכו” לנו

רבות מהערים התת־קרקעיות לא היו ידועות כלל לעולם המודרני.הן נחשפו במקרה:קיר שהתמוטט, חפירה קטנה, או שיפוץ בית פשוט שגילה פתח אפל.

ומה שנגלה אחר כך – היה עולם שלם שנשמר בשקט, מתחת לרגליים.

חדרים עם סימני שימוש, חריצים של כלים, ולעיתים אפילו פיח על הקירות – עדות לחיים שפעלו שם באמת, יום־יום.

הנה סקירה על כמה ערים תת-קרקעיות

דרינקויו – העיר שמתחת לקפדוקיה (טורקיה)

היכן:

אזור קפדוקיה, מרכז טורקיה

מתי נבנתה:

תחילתה כנראה לפני יותר מ־2,500 שנה, הורחבה ושוכללה במשך מאות שנים.

ה'חיתים' נחשבים לראשונים שחיו באזור דרינקויו לפני כ-3,000 שנה. יש ממצאים עם סממנים חתיים, כמו פסלון קטן של אריה שנמצא באחד המפלסים, אך לא ברור אם הם אלו שהחלו לבנות את המתחמים התת-קרקעיים.

אחריהם שלטו באזור ה'פריגים', החוקרים סבורים שהם אלו שהחלו לחצוב את העיר, בתקופה שבין המאה ה-10 למאה ה-6 לפנה"ס.

איך נמצאה:

בשנת 1963 תושב מקומי שיפץ את ביתו. במהלך שבירת קיר פנימי, הוא גילה מעבר נסתר. מאחוריו – חדר. ואז עוד חדר. ואז מסדרון. רק אחרי שהזמינו מומחים התברר: מתחת לבית הפרטי מסתתרת עיר תת־קרקעית עצומה, עם קומות רבות, פירי אוויר, מחסנים ומערכות הגנה.

דרינקויו היא אחת הערים התת־קרקעיות הגדולות והעמוקות ביותר שהתגלו אי־פעם.היא יורדת לעומק של עשרות מטרים, כוללת קומות רבות, ויכלה להכיל אלפי אנשים בו־זמנית.

למה שימשה:

בעיקר כמקלט ארוך־טווח מפני פלישות, מלחמות ורדיפות.העיר כללה מגורים, מחסני מזון, אורוות, בארות מים, אזורי עבודה ופירי אוויר מתוחכמים.

אחד האלמנטים המרשימים ביותר הוא דלתות האבן העגולות – לוחות אבן כבדים שניתן היה לגלגל ולחסום בעזרתן מעברים צרים, כמעט בלתי חדירים.

קיימאקלי – עיר אחות, אבל עם אופי שונה

היכן:

גם כן בקפדוקיה

מתי נבנתה:

תקופות דומות לדרינקויו

איך נמצאה:

נחשפה בהדרגה עם מחקרים וסקרים ארכאולוגיים במאה ה־20

קיימאקלי דומה לדרינקויו אך בנויה בצורה פרוסה יותר לרוחב ולא לעומק.המעברים נמוכים, החדרים צפופים, והתחושה היא של עיר פונקציונלית מאוד – פחות “מרשימה”, יותר יעילה.

למה שימשה:

חיים תת־קרקעיים זמניים או חצי־קבועים, בעיקר בשעות סכנה.נמצאו בה סימנים ברורים לאחסון תבואה, שמן ומזון יבש – מה שמעיד על היערכות לשהייה ממושכת.

חוקרים סבורים שהערים בקפדוקיה לא פעלו בנפרד – אלא כרשת מחוברת של מקלטים.

חוקרים סבורים שהערים בקפדוקיה לא פעלו בנפרד – אלא כרשת מחוברת של מקלטים, שכן מהעיר 'קיימאקלי' ישנו מעבר תת-קרקעי באורך של כ-9 קילומטרים המחבר אותה עם העיר 'דרינקויו'. ככל הנראה, היה קשר ואולי אף שיתוף פעולה בין שתי הקהילות.

לא ידוע במדויק מתי החלה חפירת העיר התת-קרקעית וכמה זמן נמשכה החפירה, ומכל מקום החפירות והרחבת העיר נעשו בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה, בהתאם לצרכיהם של תושבי האזור ויכולות החפירה שלהם.

אוזקונאק (Özkonak) – עיר תת־קרקעית עם חשיבה צבאית מובהקת

מיקום:

קפדוקיה, מרכז טורקיה

תקופה:

החציבה החלה כנראה בתקופה החיתית (סביב האלף ה־2 לפנה״ס), עם שימושים והרחבות בתקופות מאוחרות יותר

אוכלוסייה:

קהילות מקומיות באזור קפדוקיה, בעיקר כפריים ותושבים אזרחיים

אוזקונאק היא אחת הערים התת־קרקעיות המרתקות בקפדוקיה, בעיקר בזכות התכנון ההגנתי הייחודי שלה.היא אינה העמוקה ביותר, אך היא מתוחכמת במיוחד.

העיר כוללת קומות מחוברות, חדרי מגורים, מחסנים, בארות מים ומעברים צרים.אבל מה שמייחד אותה הוא מערכת של פתחים אנכיים קטנים בין הקומות, ששימשו לתקשורת, להעברת חומרים – ולעיתים גם כאמצעי הגנה.

בחלק מהמעברים נמצאו פתחים שדרכם ניתן היה לשפוך חומרים על פולשים שניסו לחדור פנימה.זה מצביע על כך שאוזקונאק לא הייתה רק מקום מסתור, אלא מתקן שתוכנן להתמודד עם חדירה עוינת.

למה שימשה:

בעיקר כמקלט מאורגן בזמני סכנה, אך עם אפשרות לשהייה ממושכת.המבנה מעיד על הכנה מראש לאירועי חירום – לא אלתור.

מאטי / מתיאטה (Matiate) – עיר תת־קרקעית מתחת לעיר חיה

מיקום:

דרום־מזרח טורקיה, באזור מידיאט

תקופה:

שימוש עיקרי החל בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית, עם שכבות קדומות יותר

אוכלוסייה:

תושבי העיר העילית – קהילה עירונית שלמה

מאטי (לעיתים מכונה מתיאטה) היא אחת התגליות המרשימות של השנים האחרונות.ייחודה הגדול: היא חצובה ישירות מתחת לעיר קיימת, ולא באזור מבודד.

מערכת המנהרות התגלתה במקרה בשנת 2020 במהלך עבודות שיפוץ בעיר העתיקה של מדיאת. פועלי בניין חשפו מערת גיר שהובילה למנהרה ולמערות נוספות. עבודות חפירה גדולות נוספות החלו, ובשנת 2022, נראו 49 חדרים. העיר התת-קרקעית נקראה מטיאטית על שם השם האשורי העתיק של העיר מדיאת, שפירושו "עיר המערות".

העיר התת־קרקעית כוללת:

• חדרי מגורים

• מחסנים גדולים

• אזורי מים

• מעברים רחבים יחסית

• תכנון שמאפשר תנועה של אוכלוסייה גדולה

ההערכות הן שהעיר יכלה להכיל עשרות אלפי אנשים, מה שמצביע על פתרון עירוני רחב־היקף ולא רק מחסה זמני.

למה שימשה:

בעיקר כהגנה מפני פלישות, מצור ואיומים ביטחוניים חוזרים.העובדה שהעיר נמצאת ישירות מתחת לעיר עילית מצביעה על חיים כפולים:שגרה מעל הקרקע – והיעלמות מתחתיה בעת סכנה.

זו דוגמה נדירה לתכנון עירוני שמנצל את תת־הקרקע כחלק אינטגרלי מהעיר.

Naours – עיר תת־קרקעית בצפון צרפת

מיקום:

העיר Naours נמצא במחוז פיקארדיה שבצפון צרפת, לא רחוק מהעיר אמיין. המקום נחשף ככפר תת־קרקעי מתוחכם במרחק לא רב מהשטח החי.

תקופה:

מערכת המנהרות החלה להתפתח ככל הנראה כבר במאה ה־3–4 לספירה, אך השימוש העיקרי התרחש בימי הביניים (המאה ה־12–14), כאשר האזור סבל מפלישות חוזרות של חיילים ואיום שודדי דרכים.

גילוי והיסטוריה:

• במשך מאות שנים המערכת הייתה ידועה רק למקומיים, ששמרו עליה בסוד.

• הכניסה הראשית הייתה מוסתרת היטב, ומערכת המנהרות נמשכה מאות מטרים מתחת לכפר.

• רק באמצע המאה ה־19 החלו חוקרים מתועדים לחקור ולתעד את המבנה, ולאחר מכן נפתחו חלקים ממנו לציבור הרחב.

מבנה ומאפיינים:

העיר Naours היא רשת תת־קרקעית מסועפת ביותר, עם כמה קומות תחת הקרקע. היא כוללת:

• חדרי מגורים קטנים – שימשו למקלט בעת סכנה.

• מחסנים – לאחסון מזון, מים, וציוד חיוני.

• מסדרונות ומעקפים – אפשרו תנועה סודית בין אזורים שונים במנהרה, וכך שמרו על ביטחון התושבים.

• פתחי אוורור – פיזור חכם של אוויר נקי בכל המערכת.

• דלתות אבן מסתובבות – נועדו לחסום את הפולשים בצורה דיסקרטית ויעילה.

שימוש עיקרי:

• מקלט מפני פלישות – בעיקר בתקופות של מלחמות פנימיות ופולשים זרים.

• מחסה לאוכלוסייה אזרחית – לעיתים למאות אנשים, עם חלוקה בין אזורי מגורים, אזורי אוכל ומחסנים.

• המערכת לא נועדה להתגורר בה תמיד – אלא בעיקר כעיר-מקלט זמני.

אוכלוסייה:

• תושבי הכפר והאזור, שהסתתרו במנהרות בעת מצבי חירום.

• לעיתים, אף קבוצות חיילים או פליטים השתמשו במבנה.

יתרונות מרתקים:

• מערכת המנהרות של Naours מדגימה תכנון מונחה הישרדות: חשיבה על מים, אוורור, אבטחה, ותפקוד יעיל אפילו תחת לחץ.

• המורכבות שלה גורמת לחוקרים להשוות אותה לערים התת־קרקעיות בקפדוקיה – אך עם הבדל: כאן מדובר במקלט אזרחי זמני יותר, ולא במבנה עירוני מתמשך.

מצב כיום:

• חלק מהמערכות נגישות למבקרים, עם מסלולי סיור מודרכים.

• המקום שמור היטב ומושך חובבי ארכיאולוגיה, היסטוריה ומבנים תת־קרקעיים.

• העיר Naours נחשבת לדוגמה נדירה בצפון אירופה של עיר תת־קרקעית מורכבת שנועדה להגן על תושבים במצבי חירום.

בית גוברין – עיר תת־קרקעית בישראל

מיקום ותגלית

בית גוברין נמצא בדרום ישראל, באזור השפלה, לא רחוק מירושלים ולכיוון מערב לנגב. האתר נחשף לאורך השנים במסגרת חפירות ארכיאולוגיות, והוא נחשב לאחד המרכזים הארכיאולוגיים החשובים בישראל לשימור ערים תת־קרקעיות.

תקופה ושימוש

• האתר נבנה והתפתח לאורך מספר תקופות: מהתקופה החשמונאית ועד התקופה הרומית והביזנטית (המאה ה־4 לפנה”ס עד המאה ה־5 לספירה).

• המערכת התת־קרקעית שימשה בעיקר מגורים, מחסנים, תעשייה, קבורה ומקלטים בזמן מצור.

• במהלך השנים נוצלה גם כחלק ממבני אחסון ומערכות מים מורכבות.

מבנה ומאפיינים

מערכת המנהרות והתעלות ב‑Beit Guvrin / Maresha היא מרשימה מאוד מבחינת הארכיטקטורה התת־קרקעית:

• חדרי מגורים וחללים תעשייתיים – כוללים מחסנים, כלי חרס, מתקני ייצור שמנים ויין.

• קברים תת־קרקעיים – מערות קבורה רבות, חלקן עם חדרי קבורה מרובי קומות.

• תעלות מים ובורות – מערכת מורכבת לאיסוף מי גשמים ושמירתם לשימוש יומיומי.

• מערכת מסדרונות וחללים מקשרים – מאפשרת מעבר דיסקרטי בין חלקי העיר ובין המתחמים התת־קרקעיים.

• מערות מסתור והגנה – שימשו את התושבים כמקלט בעת פלישות או מלחמות.

מי חי בה

• תושבי המרחב – יהודים בתקופות החשמונאית והרומית, וככל הנראה גם קבוצות אוכלוסייה שונות בתקופות הביזנטיות.

• השימוש היה מגוון: מגורים, תעשייה, קבורה, מקלטי חירום – הכל במקביל במרחב תת־קרקעי אחד.

יתרונות מרתקים

• האתר מציג את הידע ההנדסי של התושבים העתיקים לניהול חיים תת־קרקעיים מורכבים, כולל אספקת מים, אוורור, חלוקת חללים ושילוב חיים-תעשייה-קבורה.

• כמו בקפדוקיה, ניתן לראות שימוש רב־שכבתי בסלע הרך, חציבה חכמה של חדרים, תעלות ומסדרונות, עם התאמה לתנאי הישרדות ואסטרטגיה הגנתית.

• המתחם גם נותן הצצה לחיי היום־יום של קהילה עתיקה שהתמודדה עם איומים סביבתיים וביטחוניים, והצליחה לנהל מערכת חיים יציבה מתחת לאדמה.

מצב כיום

• האתר פתוח למבקרים, כולל סיורים מודרכים במערות תת־קרקעיות, מסדרונות וחדרי קבורה.

• חלק מהמערכת שמור ומגודר, ויש אפשרות לראות את ההשפעה של החפירה העתיקה וההיסטוריה הארוכה של המקום.

• אתר Beit Guvrin / Maresha מוכר גם כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בזכות חשיבותו הארכיאולוגית והתרבותית.

''...אדם מן האדמה''